יום הכיפורים – היום שבו נולדים מחדש

ערב טוב לכולם, בשורות טובות לכולם. כתיבה וחתימה טובה בספרם של צדיקים, בעזרת השם יתברך. אנחנו נמצאים יממה לפני יום הכיפורים, היום הגדול והנורא, שכתוב עליו: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".

כבר ידוע מה שאומרת הגמרא במסכת יומא, דף פ"ה עמוד ב'. יש מחלוקת בין החכמים האם עיצומו של יום הכיפורים מכפר, או שעיצומו של יום הכיפורים מכפר רק לשבים. לפי הדעה שעיצומו של יום הכיפורים מכפר, עצם כניסת יום הכיפורים מכפרת לאדם, גם אם לא עשה תשובה או לא עשה תשובה שלמה. זו מתנה גדולה שהקדוש ברוך הוא עשה לעם ישראל.

אבל להלכה נפסק כדעת חכמים, שיום הכיפורים מכפר לשבים. כך פוסק הרמב"ם בהלכות תשובה, פרק א', שעיצומו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם".

יום הכיפורים הוא היום הגדול, הקדוש והשמח ביותר שיש לישראל. הגמרא אומרת: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים". בט"ו באב הייתה שמחה גדולה בעם ישראל, משום שהיו זיווגים ושידוכים, ויום הכיפורים הוא יום שמח מאוד מפני שבו הקדוש ברוך הוא מכפר לעם ישראל על עוונותיהם. אולם הכפרה היא למי ששב בתשובה. כך נפסק בגמרא וברמב"ם, כדעת חכמים.

יום הכיפורים מכפר לשבים על עבירות שבין אדם למקום, כלומר על העבירות שאדם חטא בהן כלפי הקדוש ברוך הוא, כגון חילול שבת או מאכלות אסורים, כאשר לא פגע באדם אחר. החטא מתכפר ביום הכיפורים למי שעושה תשובה.

אבל עבירות שבין אדם לחברו יום הכיפורים אינו מכפר עליהן עד שאדם מפייס את חברו. אנחנו חייבים ביום הכיפורים לא רק להתוודות ולבקש סליחה על עבירות שבין אדם למקום, אלא גם להקדים ולבקש מחילה, סליחה וכפרה זה מזה.

לפעמים אדם נפגע ומחכה שיבואו לבקש ממנו סליחה, והאדם שפגע בו עומד ברוב צניעותו ואינו מבקש סליחה. הנפגע אומר: אם הוא לא ביקש סליחה, אולי לא אמחל לו. אבל אדם צריך להיות רחמן. אם לא תסלח למי שחטא כנגדך, יום הכיפורים לא יכפר לו. ולא רק על העבירה שבין אדם לחברו, אלא גם על עבירות שבין אדם למקום. כך יש דיוק של החתם סופר, שעליו דיברנו פעם באחד השיעורים.

לכן גם אם לא באו לבקש ממך סליחה, אמור: "ריבונו של עולם, אני מוחל וסולח לכל מי שפשע וחטא כנגדי, בין בממוני, בין בכבודי ובין בכל אשר לי. אני מוחל ונכנס נקי. וריבונו של עולם, כמו שאני מוחל אף על פי שלא ביקשו ממני סליחה, יהי רצון שגם אני, אם פגעתי במישהו, ואם ביקשתי סליחה או לא ביקשתי אותה כמו שצריך, שכל מי שפגעתי בו ימחל לי".

כך האדם ייכנס ליום הכיפורים, והקדוש ברוך הוא יכפר לו גם על העבירות שבין אדם למקום וגם על העבירות שבין אדם לחברו. זה דבר חשוב מאוד.

התשובה ביום הכיפורים היא פלא גדול. אדם כפר במלך, עבר על דבר המלך ונגזרה עליו מיתה. יש חטאים שחייבים עליהם מלקות, יש חטאים שחייבים עליהם מיתה, ויש חטאים שאינם מתכפרים לאדם אלא במותו. איך יום הכיפורים מכפר על כל זה?

אדם חטא חטא גדול, ובסופו של דבר הוא מתוודה בפיו, מתחרט מכל הלב ומקבל על עצמו באמת שלא לחזור לחטא לעולם. כפי שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה, זהו תנאי לכך שהקדוש ברוך הוא ימחל לו: שאדם יתחרט באמת ולא יתכוון לחזור לחטא הזה יותר לעולם. אבל עדיין קשה: הוא חטא חטא גדול לפני המלך. איך הקדוש ברוך הוא מוחל לעוונות עם ישראל?

רבי אברהם מזולאי, בעל "חסד לאברהם", שאל את השאלה הזאת. הוא היה מקובל גדול מתקופת האר"י הקדוש, וסבא רבא של מרן החיד"א. הוא כותב בנהר מ"ם, במעיין הרביעי: יש להקשות קושיה עצומה, איך הרשע שהלך כל ימיו אחרי שרירות לבו, ובסוף נתחרט ואמר "חטאתי", נמחלים לו כל עוונותיו בדיבור "חטאתי"?

כמובן, אדם שעשה תשובה צריך גם לתקן את מעשיו בפועל. אם הוא אמר "חטאתי" והתחרט, אך אחר כך חזר למעשה הרעים, אין זו תשובה שלמה. אבל אם אדם עשה תשובה אפילו לפני מותו ולא הספיק לתקן את מעשיו, גם במצב כזה אומרת הגמרא שהוא נקרא צדיק לפני המקום, והקדוש ברוך הוא מוחל לו על עוונותיו.

מסביר בעל "חסד לאברהם" שכל שעה שיהודי חוטא ועובר על מאמר יוצרו, הקדוש ברוך הוא מתמלא כעס וחימה, והס"מ והשטן שמח. הכעס והשמחה הם לפי שיעור החטא ולפי מדרגת החוטא. אדם שעשה חטא בלב שבור ולא התכוון כל כך אינו דומה לאדם שעשה אותו בהתלהבות; שמחת הס"מ היא לפי הכוונה של האדם בעבירה. גם חטאו של אדם בעל מדרגה גדולה חמור יותר, מפני שהפגם גדול יותר.

כאשר יהודי מתחרט ואומר "חטאתי", הס"מ מצטער צער גדול, מפני שהאדם שהיה בידיו יוצא ממנו. לעומת זאת, הקדוש ברוך הוא שמח שמחה גדולה כשאדם עושה תשובה. הצער והדאגה של הס"מ בשעת תשובתו של יהודי גדולים פי כמה וכמה מהכעס שהיה בשעת העבירה.

בשעת החטא האדם נחשב כאילו השווה את הס"מ למקום, כאילו ביטל את דבריו של הקדוש ברוך הוא והלך עם השטן. בשעת החרטה, כאילו הפיל את הס"מ לתהום רבה. אולם זה בתנאי שההכנעה היא בלב שלם. כאשר אדם מתחרט באמת, הוא זורק את הסיטרא אחרא, את הטומאה ואת השטן, עם כל כוחו וחיילותיו, לתהום רבה.

לכן בעל תשובה חשוב כל כך לפני השם. הוא כבר היה בידיים של הסיטרא אחרא, היה אחוז בשטן, וקשה מאוד לצאת מידיו. ברגע שהוא עושה תשובה, מתרחש מהפך גדול בשמים, והקדוש ברוך הוא שמח שמחה גדולה. בעל התשובה לוקח את השטן וזורק אותו לתהום רבה. זה פלא פלאים, כמה בעל תשובה חשוב לפני השם.

יש עוד ביאור לכוחה של התשובה. בגמרא במסכת בבא קמא יש מחלוקת בין רב ושמואל: אדם שגנב צריך להחזיר את הגניבה. אם תפסו אותו לפני שהחזיר את הגזלה ולפני שעשה תשובה, הוא חייב לשלם כפל. אם גנב אלף שקל, עליו לשלם אלפיים, ובמקרים מסוימים, אם טבח ומכר כבש או פר, עליו לשלם פי ארבעה או פי חמישה.

אבל מה קורה אם אדם מודה בקנס? אדם חטא וגנב, ולפני שתפסו אותו הוא בא לבית דין ואמר: "אני חטאתי, אני גנבתי, והנה אני מחזיר את הגניבה". תוך כדי שהוא מודה באו עדים והעידו עליו. אילו העדים היו באים שנייה אחת לפני שהודה, היה עליו לשלם כפל. אבל הוא הקדים את העדים, הודה והחזיר את הגזלה.

שמואל אומר שהוא עדיין חייב, מפני שבאו עדים לחייב אותו. רב אומר שכיוון שהודה בקנס הוא פטור. ההלכה כרב. כלומר, אדם שהודה בקנס, אפילו שבאו עדים אחר כך, כיוון שהוא הקדים אותם ועשה תשובה לפני שתפסו אותו, הוא פטור מן הקנס.

מרן החיד"א, וכן הגר"א, מביאים בשם ספר "עץ בקטנה" על ספר "עבודת הקודש" למרן החיד"א, שיש בזה עניין גדול הדומה מאוד לתשובה של האדם. ברגע שאדם חוטא, מידת הדין יוצאת עליו עם עדים שיעידו עליו שחטא ועם משחיתים שיבואו להשחית, להצר לו ולהזיק לו.

אם האדם הקדים את המשחיתים, והם עדיין לא פגעו בו ולא העידו עליו בבית דין של מעלה, והוא מיד עשה תשובה והתחרט בכל לבו, הרי זה כמודה בקנס. הקדוש ברוך הוא אומר: תעצרו. אדם שמודה שהוא חטא ומודה שמגיע לו עונש, במקרה כזה פטור. התשובה גורמת לאדם, כמו הודאה בקנס, להיות פטור מן העונש.

זה בתנאי שהוא מתחרט ובא מעצמו, ומקדים את מידת הדין. בעל תשובה שכוחו במותניו אינו מחכה לייסורים או לכך שיהיה גוסס; הוא מתעורר מעצמו, מודה בעבירה לפני שהוא נתפס בה. באותה שעה התשובה מטהרת ומתקנת אותו, והוא הופך להיות רע ואהוב וחביב לפני המקום ברוך הוא.

הגאון מווילנא הביא רמז לדבר בפסוק: "וסלחת לעווני כי רב הוא". מדוע הקדוש ברוך הוא סולח לעוונות? מפני שכיוון שהאדם עשה תשובה, וההלכה נפסקה כרב שמי שמודה בקנס פטור, נאמר: "וסלחת לעווני כי רב הוא" — כי ההלכה נפסקה כרב.

הנתיבות שלום, האדמו"ר מסלונים, מסביר את מעלתו של יום הכיפורים על הפסוק: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". יש עניין מיוחד ביום הזה, שבו הקדוש ברוך הוא מוחל וסולח.

כבר ראינו שיש דעה במשנה, דעת רבי יהודה הנשיא, שעיצומו של יום הכיפורים מכפר אפילו אם האדם לא חזר בתשובה. להלכה אין פוסקים כך, וחייבים לשוב בתשובה כדי שיתכפר לנו, אבל עצם ההווה אמינא הזאת מלמדת עד כמה כוחו של יום הכיפורים גדול ועצום.

עיצומו של יום הכיפורים הוא יום קדוש שבו הקדוש ברוך הוא מרים את היהודי מעל העולם השפל שבו חטא ופגם. אם אדם שב בתשובה ביום הכיפורים, הקדוש ברוך הוא מוציא אותו מן המציאות שלו ומכניס אותו לעולם שלו. בעולם של הקדוש ברוך הוא הכול מתוקן, אין בו שום פגם, והוא קודש קודשים.

כאשר האדם מגיע אל הקדוש ברוך הוא, כל עוונותיו מתכפרים. הקדוש ברוך הוא מוציא אותנו מן המציאות המלאה פגמים ומכניס אותנו למערכת העליונה, שהיא כולה מתוקנת, קדושה וטהורה. אבל התנאי הוא: "לפני ה' תטהרו". האדם עצמו צריך לבוא ולהיטהר לפני השם, לעשות תשובה ולבקש מחילה.

הקדוש ברוך הוא אומר: אם אתה עושה תשובה, אני פושט את ידי ומרים אותך למדרגה שלי. כפי שדורשים חז"ל במדרש שוחר טוב, סימן ק"ב, על הפסוק "ועם נברא יהלל יה": ביום הכיפורים עם ישראל הוא עם נברא, כאילו נברא מחדש, ואינו שייך עוד לחטאים שחטא, כי הוא אדם אחר.

זה סודו של יום הכיפורים: האדם נברא מחדש. הקדוש ברוך הוא מוציא אותו מן המציאות המלאה פגמים ותאוות ומדביק אותו בו יתברך. אדם שנברא מחדש הוא טהור, והקדוש ברוך הוא מטהר אותו לגמרי. זהו חידוש עצום וכוח גדול של יום הכיפורים.

אדם צריך לעשות תשובה על כל המעשים הרעים, על כל מה שהתרחקנו מהשם, על כל מה שפגמנו בין אדם לחברו ועל כל מה ששכחנו את הקדוש ברוך הוא.

רבי אהרן רוטה, זכר צדיק וקדוש לברכה, כותב בספר "שומר אמונים", במאמר ענייני הגלגולים, שאדם המרגיל את עצמו באמונת אלוקות מקבל מן השמים עזר וסיעתא דשמיא, לפעמים יותר מצדיק, מתלמיד חכם ומחסיד שאין לבו ומחשבתו נתונים לכך תמיד.

אדם תקוע בפקק ואומר: זה מאת השם, הכול לטובה, השם יודע מה הוא עושה. הוא קיבל מכה ואומר תודה להשם, אולי השם מכפר לו על משהו, והוא מאמין שהכול טוב. כשהוא ישן, הוא מכוון שהשינה תחזק את גופו לעבודת השם, כדי שיוכל לעבוד ביושר, להתפלל בבוקר וללמוד תורה.

כאשר אדם אוכל, הוא מכוון שהאוכל יהיה לעבודת השם ולתיקון הניצוצות הקדושים שבו. הוא חושב על חסדו של השם: הטעם, הריח והצבע של המאכל הם חסד השם. הוא אוכל וכל מחשבותיו על הקדוש ברוך הוא.

גם בקשר שבין איש לאשתו יש קדושה. אדם יכול לכוון שהקרבה שלו לאשתו היא משל לכך שהקדוש ברוך הוא מתקרב לשכינה הקדושה ולכנסת ישראל, מפני שהפעולות שאנו עושים הן משל לדברים העליונים שקורים בשמים. כל דבר שאדם עושה יכול להיות בדבקות בשם יתברך.

על כך נאמר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". האנשים האלה הם עם ישראל, אנשים שנאמנים לקדוש ברוך הוא ומרגילים את עצמם לחשוב עליו בכל מעשה, דיבור ודבר. נאמנות ניכרת דווקא בשעות הקשות. מי שכשקורה לו דבר שאינו מוצא חן בעיניו שוכח את הקדוש ברוך הוא, אינו נקרא נאמן.

אין הכרח שמדובר בצדיק גדול, בחסיד גדול או בתלמיד חכם. אדם פשוט מישראל שמודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר ומאמין שכל מה שקורה הוא מאת השם, נמצא במדרגה עצומה. לפעמים הוא אף למעלה מצדיק, תלמיד חכם וחסיד, משום שכל התכלית של העולם הזה, של התורה ושל המצוות היא שנהיה דבוקים בשם.

הכול מאת השם יתברך, הכול מדויק לפרטי פרטים, ואין דבר שהוא טבע ומנהגו של עולם בלבד. הכול בגזרת עליון. כאב, הפסד, דבר שמישהו עשה לך, בין לטובה ובין לרעה — הכול בגזרה מאת השם יתברך. אדם שמרגיל את עצמו במחשבה הזאת נעשה צדיק.

שורש החטאים הוא שהאדם סילק את הקדוש ברוך הוא מחייו. מדוע אדם מדבר לשון הרע, גונב, פוגם בעיניו או פוגם בברית? מפני ששכח את הקדוש ברוך הוא. אילו היה מאמין שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו ויודע את מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כיצד היה חוטא? התיקון הוא להכניס את הקדוש ברוך הוא לחיים: להתוודות, להצטער, לקבל שלא לחזור לחטא ולהתחזק באמונה שהכול הוא השם יתברך.

היה צדיק בדור הקודם, תלמיד חכם עצום, רבי יוסף קאפח. הוא היה תימני, נולד בצנעא ועלה לארץ. מינו אותו לדיין, והוא עלה עד שהיה מראשי אבות בתי הדין בבית הדין הגדול בירושלים. אליו הגיעו שאלות מכל העולם, והוא עסק בדינים קשים, בפסקים ובהתרת עגונות, בענייני ממזרים ובנושאים רבים נוספים.

לצד עבודתו כדיין וכרב קהילה, הוא כתב עשרות ספרים, ובהם כתבי הרמב"ם וספרים של רב סעדיה גאון. הוא דייק את כתבי הרמב"ם בתרגום מערבית והוציאם בצורה מדויקת.

למרות כל תפקידיו, הרב יוסף קאפח אמר שהוא רוצה להישאר יהודי פשוט ולגעת ביהודים הפשוטים. לכן היה מלמד ילדים יוצאי תימן לבר מצווה, מלמד אותם לקרוא בתורה ואף כותב להם את הדרשה.

פעם שלחו אליו בחור מתוק וחסר ביטחון עצמי, שהתקשה לדבר. הוא פחד מדרשת הבר מצווה, מפני שבמקום האות ר' יצאה לו האות ל', ובמקום לומר "מצרים" היה אומר "מצליים", וילדים היו צוחקים עליו.

הרב הרגיע אותו ואמר שיכתוב לו דרשה שבה לא תהיה פעם אחת האות ר'. במקום מילים כמו "עורכים" השתמש במילים אחרות, כגון "נכבדים". לילדים אחרים היה כותב דרשה בחצי שעה, אך עבור הילד הזה ישב עשר שעות, כדי שלא יתבייש.

לאחר הבר מצווה הגיע אביו של הילד בוכה ושאל את הרב מה עשה, ואיך הילד דיבר כל כך יפה. הרב הסביר שישב עשר שעות וכתב דרשה בלי האות שהילד התקשה לבטא.

זהו אדם צדיק ותלמיד חכם עצום שאינו דואג לעצמו אלא לזולת. הוא היה עסוק מאוד, אך היה מוכן להקשיב ליהודי, לקבל אותו ולאהוב אותו, ולכתוב לו דרשה במשך עשר שעות כדי שלא יתבייש. כאלה אנשים הקדוש ברוך הוא אוהב.

לא כל הנוצץ זהב. יש אנשים שנראים מרשימים וגדולים, אך אינם באמת חשובים, ויש אנשים שנראים פשוטים, אך מעלתם עצומה. כשאדם מכבד אנשים שאחרים מזלזלים בהם, מקרב אותם, אוהב אותם ושומע את צרתם, המעשה הזה יכול להכריע את הכף.

לכן צריך להיזהר בדיבור ובכבודו של כל אדם. מי שמדבר בזלזול לעובדים שלו, לאשתו או לילדיו ואומר: אני אגיד מה שאני רוצה — עלול למצוא שהדבר הזה מכריע את הכף לרעה. מערכת השיקולים של הקדוש ברוך הוא שונה משל בני אדם: "לא מחשבותי מחשבותיכם".

כאשר נכנסים ליום הכיפורים, כל אדם יעשה תשובה על הדברים הברורים: להתחזק בצניעות, בשמירת העיניים, בקדושת הברית ובשמירת שבת. אבל צריך להתחזק מאוד גם בין אדם לחברו, לכבד כל אדם ולקבל כל אדם בסבר פנים יפות.

אל תהיה שופט כל הארץ. יש אדם שממהר לומר על אדם אחר שהוא ערב רב, אך מי אתה שתאמר על מישהו שהוא ערב רב?

בשיעור הקודם דיברנו על מנשה מלך ישראל. בתחילתו הוא היה רשע מרושע: עבד עבודה זרה, העביד את כל עם ישראל עבודה זרה כדי להכעיס את הקדוש ברוך הוא, ואף רצח את סבו, הנביא ישעיהו. ובכל זאת, כאשר עשה תשובה, הקדוש ברוך הוא קיבל אותו.

הזוהר הקדוש אומר שמנשה עלה למדרגת ראש כל בעלי התשובה בכל הדורות, והוא עומד בראש המדור הרביעי בגן עדן, המדור של בעלי תשובה. הדבר מלמד שכאשר אדם עושה תשובה, הוא חביב לפני השם, משפיל את הסיטרא אחרא ומוציא את עצמו ממקום הטומאה.

אם אדם עשה תשובה, הקדוש ברוך הוא לוקח אותו אליו ביום הכיפורים, מעלה אותו למדרגה של קדושה שבה החטאים נעלמים ובורא אותו מחדש. זה סודו של יום הכיפורים.

יום הכיפורים חל בעשירי בתשרי, אך נאמר בתורה: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב". הגמרא במסכת ברכות, דף ח' עמוד ב', ובראש השנה, דף ט' עמוד א', אומרת: "וכי בתשעה לחודש מתענים? והלא בעשירי מתענים. אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".

לכן בתשיעי בתשרי, בערב יום הכיפורים, יש מצוות עשה מן התורה לאכול. היו צדיקים שאכלו שש סעודות, כפול משלוש סעודות שבת. צריך להשתדל לאכול ולשתות כל היום, ואם אפשר — לפחות סעודה אחת בנטילת ידיים. אפשר למעט בלימוד או במלאכה ולהרבות באכילה ובשתייה, משום שהאוכל בערב יום הכיפורים נחשב לו כאילו צם גם בתשיעי וגם בעשירי.

כדאי להרבות בשתיית מים יום או יומיים לפני הצום, כדי שהגוף יספוג נוזלים והצום יעבור בקלות רבה יותר. מי שהצום קשה לו מאוד רשאי לקחת לפני הצום כדור כגון "קל צום", אך אדם בריא אינו צריך לחפש להקל על עצמו, שהרי מטרת היום היא "ועניתם את נפשותיכם".

יש סוד גדול בטבילה במקווה. בעל "חסד לאברהם" מסביר שבארבעים סאה, כאשר אדם טובל במקווה, הוא מנתק ממנו את אחיזת החיצונים. העבירות גורמות לכוחות רוחניים לא טובים להידבק באדם, כמו קליפה הדבוקה לפרי, והטבילה מרחיקה אותם.

בערב יום הכיפורים ראוי וחשוב ללכת למקווה. לכתחילה טוב לטבול לאחר שעה חמישית, ולאחר חצות הדבר טוב יותר. אולם אם האפשרות היא לטבול מוקדם או לא לטבול כלל, עדיף לטבול מוקדם. לפני הטבילה יש לעשות וידוי, כפי שכותב השולחן ערוך בסימן תר"ו, סעיף ד', וכפי שמביא הכף החיים. גברים אינם מברכים על טבילה זו.

בערב יום הכיפורים צריך להשתדל שלא תהיה חציצה: לבדוק את הציפורניים, את הידיים וכל דבר שעלול לחצוץ, כדי שהטבילה תטהר את האדם לפני השם.

יש שנוהגים לקבל בערב יום הכיפורים ל"ט מכות ברצועה קלה. אומרים: "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו". זהו מנהג ולא חובה, והוא זכר למלקות, כדי לעורר את האדם לתשובה.

במנחה של ערב יום הכיפורים מתפללים מנחה מוקדמת, כדי להספיק את הסעודה המפסקת. אומרים בה וידוי, ובכלל זה את הווידוי הגדול, כדי לעשות תשובה לפני הסעודה. חז"ל אמרו שאולי האדם ייחנק חלילה בסעודה המפסקת ולא יספיק לעשות תשובה ביום הכיפורים, ולכן מתוודים כבר במנחה.

צריך לבקש מחילה מכל מי שפגענו בו. אם קשה לבקש פנים אל פנים, אפשר להתקשר, ואם גם זה קשה — לכתוב הודעה חמה. בוודאי צריך לבקש מחילה מההורים. כל עוד ההורים חיים, אשרי האדם שילך לבקש מהם מחילה, לנשק את ידיהם ולבקש ברכה, כפי שמביאים הבן איש חי והכף החיים. גם אדם שהוריו נפטרו יכול להדליק נר לעילוי נשמתם, ללמוד משנה או לומר פרק תהילים ולבקש מחילה מנשמתם.

בסעודה המפסקת נוטלים ידיים ומברכים המוציא. יש שנוהגים לטבול את הלחם בדבש או בסוכר, כמו בראש השנה, כסימן למחילת עוון. צריך שיהיה מלח על השולחן, משום שיש עניין גדול במלח שמסלק את הכוחות החיצוניים מן השולחן. יש שנוהגים בערב יום הכיפורים לעשות לחם משנה ולברך על שני לחמים.

יש לסיים את הסעודה מבעוד יום. מצוות עשה מן התורה להוסיף מחול על הקודש. בגמרא במסכת יומא, דף פ"א עמוד ב', נלמד מן הפסוק "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב" שמתחילים להתענות מבעוד יום, וכך נפסק בשולחן ערוך, סימן תר"ח, סעיף א'.

ביום הכיפורים יש חמישה עינויים, וכן איסור מלאכה. כל שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת אסורות גם ביום הכיפורים: בורר, צובע, טווה, תופר וכל שאר המלאכות.

העינויים והאיסורים אינם שווים בחומרתם. אכילה ושתייה ואיסור מלאכה הם החמורים ביותר, ועליהם חייבים כרת. אדם שאכל או שתה ביום הכיפורים, או עשה אחת מהמלאכות האסורות בשבת, חייב כרת. כרת הוא עונש של מיתה בידי שמים, חלילה, קודם גיל חמישים.

ארבעת האיסורים הנוספים הם רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. לדעת הרמב"ם ועוד כמה מהראשונים, איסורים אלה הם מן התורה, ולדעת פוסקים רבים הם מדרבנן. למעשה, אכילה, שתייה ומלאכה הם איסורי תורה, ושאר האיסורים הם איסור דרבנן. הדבר משמעותי במצבי ספק, כגון אצל חולה או חולה שאין בו סכנה, שבהם אפשר להקל באיסורים שהם מדרבנן.

העיקרון הוא שכל המלאכות שאסורות בשבת אסורות גם ביום הכיפורים. בשבת העובר על מלאכה במזיד חייב סקילה, וביום הכיפורים חייב כרת.

כולם חייבים להתענות ביום הכיפורים, גם אישה מעוברת וגם אישה מניקה. אין זה דומה לצומות אחרים, שבהם לעיתים אישה בהיריון או מניקה פטורה. ביום הכיפורים נשים מעוברות ומניקות חייבות מן התורה, אלא אם יש מקרה רפואי מיוחד.

אכילה כוללת את כל המאכלים הראויים לאכילה, ושתייה כוללת את כל המשקים, לרבות מים. אדם שאכל מאכל שאינו ראוי לאכילה או שתה משקה מר מאוד עבר איסור דרבנן, ולא את איסור התורה שעליו חייבים כרת.

שיעור האכילה המחייב כרת הוא ככותבת הגסה, קצת פחות מכביצה. מרן השולחן ערוך כותב ששיעור זה שווה לכל אדם, בין אם הוא קטן ובין אם הוא גדול. עם זאת, גם אכילת פירור אחד אסורה מן התורה; רק לעניין חיוב כרת צריך שיעור ככותבת הגסה. זהו דין חצי שיעור.

אם אדם קם בלילה והתבלבל, הוציא מים ובירך "שהכול נהיה בדברו", ולפני ששתה הזכירו לו שזה יום הכיפורים, לא ישתה. עליו לשפוך את המים ולומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אין זה דומה לצומות אחרים, שבהם במקרה כזה אפשר לשתות מעט.

יש חולים במחלות לב, כליות, מעיים, זיהומים, מחלות נשימה, מחלות במוח ומחלות נפש, ויש מצבים של סכנה או ספק סכנה. מי שמתלבט אם עליו לצום, או מי שנוטל תרופות, צריך לקבל הדרכה פרטנית.

אסור לרחוץ ביום הכיפורים, להתקלח, לשטוף את הפנים, לשטוף את הפה או להושיט אצבע במים לשם רענון או תענוג. אולם אם הידיים התלכלכו, כגון לאחר טיפול בילד או לאחר שיצא דם מהאף, מותר לרחוץ אותן. אם יש לכלוך או צואה, מותר לשטוף אפילו בסבון, אך רק את מקום הלכלוך.

מותר לרחוץ תינוק או ילד שהתלכלך, והידיים יירטבו תוך כדי הרחיצה. הדבר מותר מפני שאין זו רחיצה לתענוג אלא ניקוי. גם אישה שמכינה אוכל לילדים שאינם צמים רשאית לשטוף ירקות, אף שידיה נרטבות, מפני שהיא עושה זאת לצורך הילדים ולא לשם רענון.

נטילת ידיים של שחרית חשובה מאוד. בשינה יש טומאה, ולאחר שהקדוש ברוך הוא מחזיר לאדם את הרוח, הטומאה נשארת בעיקר בידיים ובאזור הציפורניים עד סוף קשרי האצבעות. לכן יש להזדרז ליטול ידיים בבוקר.

ביום הכיפורים נוטלים ידיים רק כדי להסיר את הטומאה, עד סוף קשרי האצבעות, ולא לשם רענון. נוטלים לסירוגין, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, ומברכים על נטילת ידיים.

אם יש הפרשות ולכלוך בעיניים, אפשר להשתמש במעט הלחות שנשארה מהנטילה כדי להסיר את הלכלוך, אך רק במקום הלכלוך עצמו. אין לשטוף מעבר לכך. אסור לצחצח שיניים או לשטוף את הפה ביום הכיפורים.

לאחר כניסה לבית הכיסא נוטלים עד סוף קשרי האצבעות. אם הידיים התלכלכו או שיש בהן ריח רע, מותר לשטוף את מקום הלכלוך, אפילו בסבון.

כהן העולה לדוכן רשאי ליטול את ידיו נטילה גמורה עד פרק הזרוע, מפני שהוא עושה זאת לצורך ברכת ישראל, כפי שהיה קידוש הכהנים במקדש, ולא לשם תענוג.

העינוי השלישי הוא סיכה. לדעת הרמב"ם היא מן התורה, ולדעת פוסקים אחרים מדרבנן. אסור לסוך את הגוף בשמן, בחלב, בקרם, בבושם או בכל חומר אחר.

הגמרא אומרת שסיכה ביום הכיפורים היא כשתייה, שנאמר: "ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו". דבר שנספג בגוף נחשב בבחינה מסוימת כשתייה.

גם אם אדם רוצה למרוח חומר כדי להעביר זוהמה או ריח רע, הדבר אסור. מותר לשטוף את הלכלוך עצמו, אך אסור לשים לאחר מכן בושם או קרם על המקום. אסור להתיז בושם על הגוף כנגד זיעה.

אם שוטפים מקום מלוכלך בסבון ונשאר ריח של הסבון, הדבר מותר, מפני שזו רחיצה לצורך ניקוי ולא סיכה.

מותר להתיז בושם על בגד לפני כניסת יום הכיפורים, כדי שיהיה ריח טוב בתפילה. ביום הכיפורים עצמו אסור להתיז בושם על בגד, כפי שאסור בשבת משום איסור מוליד ריח.

גם ילדים קטנים אינם מתרחצים או נסכים ביום הכיפורים, לפי המנהג שהביא הרב עובדיה בחזון עובדיה. תינוק שהתלכלך מותר לשטוף, וכן ילד שנפל בבוץ והתלכלך מותר לרחוץ מצד הדין.

אסור לנעול נעליים או סנדלים מעור ביום הכיפורים. גם אם הסוליה עשויה מעץ או מגומי אך החלק העליון מחופה עור, הדבר אסור. האיסור אינו תלוי בכך שהרגל נוגעת בעור; גם אם לובשים גרביים, אסור לנעול נעל מעור.

נעליים מגומי או נעלי ספורט שאין בהן עור אמיתי מותרות מעיקר הדין, גם אם הן נוחות. כך הדין גם בנעלי קרוקס וכדומה. יש פוסקים שמחמירים בנעליים נוחות, אך רבים מן הפוסקים מתירים.

יש נעליים שנראות כמו עור אף שהן עשויות מחומר סינתטי. הרב שלמה זלמן אוירבך אסר נעל שנראית כמו עור משום מראית עין, ואילו הרב עובדיה יוסף התיר בחזון עובדיה. למעשה, אם ידוע שמדובר בנעל דמוית עור ולא בעור אמיתי, מי שרוצה להקל יכול להקל.

חולה שאין בו סכנה או יולדת שאין להם אפשרות להשיג נעל מגומי או מחומר אחר, והם סובלים מכאבים, רשאים לנעול נעל מעור, מפני שלדעת רוב הפוסקים נעילת הסנדל היא איסור דרבנן. חולה שיש בו סכנה בוודאי רשאי בהתאם לצורך.

יש לשים לב לכך בבית הכנסת. אם אדם הגיע עם נעלי עור, יש לברר עמו בעדינות. אם שכח, יוריד אותן, ואם אינו יכול ללכת עד ביתו בלי נעליים, יכול לנעול אותן בדרך ולהורידן מיד בבית.

העינוי החמישי הוא תשמיש המיטה, בלשון נקייה. הכוונה שגברים ונשים אסורים זה בזה ביום הכיפורים.

אין מדובר רק באיסור המעשה עצמו. אסור לבני הזוג לישון באותה מיטה, אפילו אם אחד נמצא בקצה אחד והשני בקצה השני. יש להפריד את המיטות, שאחד מבני הזוג יישן במקום אחר או בחדר אחר.

נוהגים לאסור גם נגיעה באשתו, חיבוק ונישוק, אפילו מתוך כבוד. יש להיזהר בזה מאוד, ובני הזוג נוהגים כאילו האישה בזמן נידה.

אלה הדברים האסורים ביום הכיפורים. יש עוד הלכות ופרטים רבים, אך נגענו בדילוגים ברוב הדברים החשובים.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יחתום את כל הקהל הקדוש ואת כל הצופים לחיים טובים ולשלום. בשנה הזאת תהיה שנה טובה ומתוקה, מלאה באורות עליונים, מלאה בגאולת ישראל, ובשורות טובות לנו ולכל ישראל. אמן ואמן.