איך לפתוח את שערי החסד? הכנה לראש השנה

טוב, מוריי ורבותיי, אנחנו מתחילים. נמצאים בימים גדולים וגם מורכבים. אנחנו באמת בהכנה לקראת ראש השנה, ואנחנו נתחיל לדבר עכשיו על ראש השנה, פחות על פרשות שבוע. ככה נתקדם בעזרת השם עד יום הכיפורים, בלי נדר, מדי פעם רעיונות על פרשת שבוע, אבל לא כאירוע מרכזי כמו שאנחנו רגילים.

אז אנחנו נמצאים לפני ראש השנה. אני רוצה רגע קודם כול להזכיר שאנחנו בחודש אלול, שהוא בעצם חודש של רחמים וחודש של הכנה ליום ראש השנה. ותשאל את עצמך שאלה: מה צריך חודש הכנה לאיזה חג שהוא יומיים? מה הסיפור הגדול?

מה הקדוש ברוך הוא נתן לנו חודש שלם, שהוא חודש אלול, שחז״ל כבר אומרים, הסברנו את זה בשיעור של מוצאי שבת, שהמלך בשדה. זה אומר שהקדוש ברוך הוא יורד מכל המערכות העליונות, כל השראת השכינה שנמצאת בשמיים, שהתפילות שלנו והמעשים שלנו עוברים הרבה הרבה סינונים עד שעולים ככתרים לפני המלך, כל הדבר הזה כביכול משנה את ההנהגה שלו, והמלך בעצמו יוצא מהארמון ומהשרים ומהפקידים ויורד לשדה. זה אומר שאפשר לדבר עם המלך על כל דבר, אפילו הפשוט שבפשוטים. וגם המלך בשדה, המשמעות היא שבאמת כל אדם ראוי עכשיו לעמוד לפני המלך.

המלך יוצא לשדה, הוא פוגש את פשוטי העם, וכל אחד יכול לדבר עם המלך. ולמה הקדוש ברוך הוא נתן חודש כזה שלם, שגם חז״ל תיקנו לנו להגיד בו סליחות, ואנחנו מפשפשים בו במעשים שלנו, ועושים תשובה? מה קרה? חודש שלם הכנה לאיזה יומיים חג, מה קרה?

מוריי ורבותיי, ראש השנה זה הכול. לא סתם נקרא ראש השנה, לא בגלל שהוא התחלת השנה רק, כן? ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם. הוא בעצם, אם אני הולך אחורה בהיסטוריה של העולם, הוא בעצם היום המקביל ליום השישי בבריאה.

ביום הראשון הקדוש ברוך הוא ברא שמים וארץ, וככה כל יום הוא ברא דברים נוספים, וביום השישי הוא ברא את נזר הבריאה, שזה האדם. זה נברא ביום השישי. ביום השישי שנברא האדם, שעה ראשונה היה צדיק, שעה שנייה היה צדיק, בשעה השלישית הוא כבר חטא. תבינו רגע את המשמעות.

האדם הראשון, היה לו ציווי אחד. מה היה הציווי? אתה תהיה בגן עדן לעובדה ולשומרה, מפרי עץ הגן אכול תאכל, תאכל מכל הפירות, יש הכול, הכול שלך, הכול אלוקות, הכול רוחניות, הכול טוב, הכול יפה, עד כדי כך שלא היה אפילו מושגים של עירום. היו ערומים אדם וחוה, ולא מתביישים, כי האצבע ואברי הרבייה היו אותו דבר, זה הכול אלוקות, הכול קדוש, אין יצר הרע.

בשעה השלישית הוא כבר חוטא, ריבון העולמים, ואז מה? איי איי איי, אז נהיה טוב ורע בעולם, יש שבירה של כל הכלים הרוחניים, והמשימה של העולם משתנה לתיקון של החטא הזה של אדם הראשון, הפרי עץ הדעת הזה, חטא שפגם ושינה את כל סדרי ההשתלשלות, האור האלוקי בעולם ובעולמות כולם, ונשלחנו עכשיו למשימה שהמטרה שלה זה לתקן את אותו החטא. מורכב מאוד. בגלל שכשאדם גדול חוטא, הפעולה שלו היא פועלת בצורה אדירה באופן שאינו נראה לעין, הרבה יותר מאדם קטן.

אנחנו אנשים קטנים, אנחנו בריאה אחרי בריאה אחרי בריאה, אלפי דורות. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, כל העולם וכל העולמות היו תלויים בו ממש, והפגם שלו גרם שבירה גדולה מאוד בכל הכלים, ויצר עולם שלם של תיקון. וכל הדבר הזה היה ביום השישי לבריאה, שהוא בעצם יום הולדת של האדם כפשוטו, זה היום שבו נברא האדם, וזה בעצם יום ראש השנה. ראש השנה, אם אני הולך אחורה בהיסטוריה, זה היום השישי לבריאה.

בעצם המשמעות היא שראש השנה הוא לא סתם תחילת הבריאה של האדם בתחילת מושג הזמן בבריאה, או מושג הזמן והמקום והמשימה האנושית, אלא הוא הרבה יותר מזה. כמו הראש, נכון יש איברים, כן, וכל איבר הוא חשוב, אבל שום איבר לא מתפקד בלי הראש. הידיים האלה זזות כי יש פקודות, זרמים חשמליים, פקודות שעוברות במוח ומייצרות בסופו של דבר פקודה שניתנת לאצבע כזו או אחרת, לתנועה כזו או אחרת, לחיתוך השפתיים והלשון וכו'. זאת אומרת, בראש כנוס כל האיברים וכל היכולות והכול בראש.

ככה יש ראש לשנה, יומיים בשנה שמכנסים את כל השנה כולה, את כל השפע של כל השנה כולה, את כל המערכות שהקדוש ברוך הוא בהן מוריד את השפע, זה אומר המזלות והכוכבים, הכול כפוף לראש השנה. המשמעות היא שראש השנה זה היום שבו נכתבת ונגזרת כל השנה כולה, בין בעניינים הגשמיים ובין בעניינים הרוחניים של האדם. לכן אדם אם יהיה באותה שנה עשיר או עני, עובד מצליח או מובטל, יהיה לו ילדים או לא יהיו לו ילדים, יהיה בריא או יהיה חולה, יהיה נשוי או יהיה רווק, יהיה חזק או יהיה חלש, כל הדברים האלה נכתבים בראש השנה ממש, והרבה יותר ממה שאמרתי.

זאת אומרת, אפילו ברמה של תפוח שנפל לך על הראש כשעברת מתחת לעץ, זה נכתב בראש השנה, עד כדי כך. יצאת מהחנייה ומישהו חתך אותך, זה נכתב בראש השנה כשעברת. עד כדי כך, לפרטי פרטים. ובעצם בראש השנה מקודדים את הקוד של כל השנה כולה.

לכן צריך להבין שראש השנה זה יום גדול מאוד מאוד מאוד, ולכן הקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד ונתן לנו חודש שלם שבו אנחנו מכינים את עצמנו לראש השנה, בכדי שההכנה הזאת תצליח, והקדוש ברוך הוא יודע שבחודש הזה יצר הרע תוקף את האדם בייאוש, בתרדמות, בכל מיני דברים, אז בסופו של דבר הוא נתן לנו המון המון תקווה. הוא ירד משפע העולמות העליונים לשדה, לעולם העשייה, כדי לעזור לנו. הוא אומר: אני יודע קשה, בוא רק תושיט קצת יד, אני אעזור לך, אני אקח אותך. כל דבר קטן שאתה עושה מועיל.

לכן, החודש הזה, חודש אלול, חודש שכולו הכנה ליום הימים, ליום החשוב ביותר בשנה, יום הגדול בשנה הזה, ראש השנה, שהוא כונס את הכול ונגזר בו הכול. בעצם, אדם צריך לדעת, כמו שאמרתי לכם לא מזמן שאחד הרבנים, ששמעתי אותו אומר, אחד הרבנים שלי אומר, אומר: אני כל השנה לא עובד. אמרתי לו: אז איך אתה עובד? אז איך אתה מתפרנס?

הוא אומר: אני עובד רק יומיים בשנה. אמרתי לו: מה? באיזה יומיים אתה עובד? הוא אומר: אני עובד רק בראש השנה.

בראש השנה אני עובד, אני משקיע, אני מתפלל, אני דבק בשם. זהו, בסדר, כל השנה כולה. זה באמת תפיסה קצת מליצית, אבל באמת ראש השנה מכריע את כל השנה כולה.

כיוון שאנחנו מבינים את חשיבותו של ראש השנה, וכיוון שאנחנו מבינים שהקדוש ברוך הוא יצר לנו מערכת של חסד, אז אנחנו צריכים להתבונן ולהתכונן ולצעוד קדימה לראש השנה עם הכנה נפשית, כי יש לנו כלל. יש לנו כלל: לפי הכלי יורד השפע. זאת אומרת, כלי בעניין של הבנה למשל, כן? ככל שאתה תלמד יותר, תבין מושגים יותר.

למשל, אם אני אלמד אותך א' ב', אם אתה אנלפבית ואני אלמד אותך א' ב', אז פתאום יש לך כלים להבין מה כתוב בספר. הכלים, הלמידה יוצרת כלים שבסופו של דבר דרכם עובר השפע. ככה בדיוק, כשלומדים את חשיבותו של ראש השנה ומעלתו של ראש השנה, זה יוצר כלים. לומדים את ההלכות, חשיבות השופר.

מה יש בו בשופר הזה, שהוא מצוות עשה מן התורה, לוקחים איזה קרן של איל, תוקעים איזה קול מוזר כזה, מה יש בזה? אתה רוצה שיהיה לנו קצת נגינה, תביא חצוצרה, תביא חליל, מה יש בו? למה אנחנו בראש השנה תקועים על כל מיני סימנים, תפוח בדבש, על תאכל חריף כזה, מה יש?

מה העניין בזה? תדע שכל דבר הוא חשוב מאוד. הדברים שאנחנו עושים בעולם הזה, הם נגיעה במפסקים, כבר הסברתי את המשל הזה. אנחנו עושים פעולה בעולם הזה, לפעמים נראית לנו חסרת חשיבות, אבל היא חסרת חשיבות במרכאות, כמו שאתה לוחץ על המתג של האור כלפי מעלה.

זה חסר חשיבות, איזה תנועה ולחיצה על איזה כפתור. מה זה כבר עושה? אדוני, הכפתור הזה מדליק את האור בכל הבית. אנחנו לא מבינים, אבל הצ'ופצ'יק הזה שאתה לוחץ עליו הוא מחובר לחוטים ולמערכות ולזרמים, ובסופו של דבר הוא מאיר בכל הכלים של הבית, בכל האורות של הבית, אותו דבר.

פעולות שנראות לנו לפעמים חסרות חשיבות, קטנות, מה כל כך הרעש בהן, סימנים טובים בראש השנה, תקיעה של שופר זה קול, מה יש בזה? תדע לך שיש מאחוריהם חיבורים עצומים לדברים אדירים, הם מפתחות לאוצרות, הם מפתחות לכספות שבעצם פותחות שפע גדול לאדם. לכן צריכים לבוא עם ההכנה, ככל שאדם בא עם ההכנה, כך כותב מרן החידא, תדע שהלימוד, לימוד ההלכה ולימוד החשיבות של החג, הוא מייצר לך כלי לקבל את האור של החג. והאורות של החג מלוות אותנו כל השנה כולה.

זה מה שאנחנו אומרים בתפילה: והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום. השיאנו מלשון משא, תעמיס עלינו את המשא, את האור האלוקי שיורד בחג לכל השנה כולה.

כשהולכים לראש השנה, שכמו שהסברתי, הוא היום הראשון בשנה, הוא יום בריאת העולם, ובו היום שבו הייעוד שלנו, בתיקון העולם, נוצר. כיוון שאדם הראשון חטא, הוא נוצר. התיקון שלנו עובר דרך המון פרטים. האלוקות עצמה, אלוקים עצמו, הוא בלתי נתפס.

לית מחשבה תפיסה בך כלל, הוא בלתי נתפס בעליל, אין לנו שום מושג להגיד על הקדוש ברוך הוא, אין. גם אמרתי, אפילו משה רבנו לא היה לו מושג, אלא שהאלוקים, הבלתי נתפס הזה, האלוקות הבלתי מוגבלת בשום צורה, בשום מילה, בשום מחשבה, בשום דיבור, בשום דבר, בשום ספר. הוא האלוקים הבלתי מוגבל הזה, סופו של דבר הוא גילה לנו חלק מהרצון שלו.

הוא לא גילה את כל הרצון שלו. הוא גילה מפתחות, להבין את ההנהגה האלוקית שלו, איך היא משתלשלת בעולם. הוא נתן לנו מפתחות שצריך לעמול טוב למצוא לכל מפתח את החור הנכון, במכר, עד שבסופו של דבר נדע איך לראות ולהרגיש ולחוות את האלוקות. המפתחות האלה ניתנו בתורה בהר סיני.

גם כשהם ניתנו בדמות תרי״ג מפתחות, תרי״ג מצוות, גם אז הם ניתנו מוסתרות. יחד עם כל מפתח ניתן הסבר בעל פה: מה המצווה פועלת, מה הפרטים ההלכתיים שלה, מה היא עושה, מה צריך לכוון, הכול ניתן בעל פה. המון, המון, המון, המון תורה שבעל פה. אבל המיקס שביניהם מייצר לנו תשתית ראשונית, תשתית ראשונית להבנת ההשגחה האלוקית.

לא להבין את הקדוש ברוך הוא — זה לעולם לא נבין. זה אף מלאך לא מבין, זה אף עולם עליון לא מבין, זה אף רב לא מבין מעולם. את הקדוש ברוך הוא עצמו לא נבין אף פעם, לא בגוף וגם לא אחרי המוות. אבל אנחנו כן יכולים להבין את ההשגחה שלו.

זה מה שמשה רבנו ביקש מהקדוש ברוך הוא, אמר: ״הודיעני נא את כבודך״. משה רבנו, עם המפתחות האלה שאני מדבר עליהם, הוא הגיע למדרגת שער ארבעים ותשע מתוך חמישים שערי הבינה, לטופ של הטופ. לכן כתוב עליו בתורה: ״ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו״.

מה הכוונה? שהוא היה קצת פחות מאלוהים? מה פתאום. מה יחס בין אדם לאלוהים?

אין בכלל יחס בין משה רבנו לאלוקות, אין שום יחס. הכוונה, ותחסרהו מעט מאלוהים, הכוונה שמשה רבנו השיג את השער הארבעים ותשע מתוך חמישים שערי בינה, שהחמישים שערי בינה שייפתח לנו בימות המשיח, זה בעצם השיא של ההבנה בהשגחה האלוקית שאפשר לתפוס בעולם הזה. אז משה רבנו, כתוב: ותחסרהו מעט מאלוהים. אלוהים זה גימטריה הטבע, רק להבין את הטבע.

משה רבנו הבין כמעט את כל הטבע. טבע זה אלוקות, איך הקדוש ברוך הוא מנהיג, איך הוא מזרים את החיות בכל דבר. ולמה? ולמה זה בצבע הזה ובטעם הזה, ולמה בא הדבר הזה בדין וזה בא ברחמים, ולמה זה מצליח וזה מפסיד, ולמה כל הדבר הזה, כשנגיע לחמישים שערי בינה נדע הכול.

משה רבנו ידע כמעט את הכול בהשגחה האלוקית. אבל גם מה שמשה רבנו ידע זה רק האחוריים. במשל, זה כמו אחד שרוצה לראות את המלך, אבל המלך אי אפשר לראות אותו. אז אמר המלך, משה רבנו אומר: הודיעני נא את כבודך, אני רוצה לראות את הכבוד שלך.

מה אומר לו? כי לא יראני האדם וחי, אתה לא יכול. אלא מה? וראית את אחוריי ופני לא ייראו.

אתה יכול לראות את האחוריים שלי. מה הכוונה? אתה יכול לראות כמו אדם שהולך ואתה רואה אותו מאחורה, אתה רואה קצת את הדמות שלו, אתה רואה קצת הוא שמן, הוא רזה, הוא גבוה, הוא נמוך, אתה רואה קצת מושגים.

זה משה רבנו מבקש. בשיא שהגיע אליו משה רבנו, שיא השיאים של הנבואה, גדול כל הנביאים, וראית את אחוריי, משהו בהנהגה האלוקית, זהו. מה אנחנו צריכים לעשות? לחקור ולדרוש, לכן כתוב בתורה: דע את אלוהי אביך ועבדהו.

דע, ידיעה, תחקור, תחקור, תדע.

וצריך לדעת שלא כל העיתים שוות בחיי האדם. יש הנהגה אדירה שהאדם צריך ללמוד אותה. זה נקרא רצוא ושוב. יש פעמים שיש לבן אדם דבקות והתלהבות וחשק, והכול טוב, הוא יכול לדבר והמילים זורמות לו.

ויש פעמים שהוא בבשוב, מה הכוונה? הכול הולך אחורה. האנרגיה לא אנרגיה, המילים לא יוצאות כמו שצריך, אין לו חיות, אין לו …פה אלוקים נמצא ופה אלוקים נמצא.

חיות הקודש, זה המלאכים שנמצאים הכי קרוב לכיסא הכבוד. ומה זה כיסא הכבוד? כיסא הכבוד זה עולם הבריאה. כבר הסברנו שהקדוש ברוך הוא בהשתלשלות העולמות ברא עולם ראשון שהוא בלתי נתפס בכלל, נקרא אדם קדמון, ואחר כך אצילות, שגם היא כמעט בלתי נתפסת, ואחר כך, אחרי זה עולם הבריאה, ואחר כך עולם היצירה, ואחר כך עולם העשייה.

בעולם הבריאה נקרא עולם הכיסא. כיסא הכבוד זה עולם הבריאה. שם נמצא כיסא הכבוד. בעולם הזה יש חיות הקודש, יש מלאכים שנקראים חיות הקודש, הם המלאכים הכי גבוהים, וכתוב עליהם: והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק.

החיות האלה, המילה חשמל הומצאה שמה. בספר יחזקאל הוא מתאר את חיות הקודש, את אותם מלאכים שנגלו לו בנבואה. שהם נמצאים בעולם הבריאה, סביב כיסא הכבוד, הוא אומר עליהם: והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק. ושם הוא מתאר את זה כחשמל.

מה זה חשמל? מאיפה המילה חשמל? המילה הזאת, חשמל, מחולקת לחשים וממללים, פעם אחת הם שותקים, פעם אחת מדברים. רצוא ושוב, רצוא ושוב, חשמל.

זה, מוריי ורבותיי, סוד החשמל. בקבלה יש כזה דבר, נקרא חשמל, סוד החשמל. אז זה, מוריי ורבותיי, עבודת הנפש היא לא עבודה שווה בכל העיתים. לפעמים בן אדם ברצוא, בהתלהבות, ולפעמים הוא בשוב, הוא בדאון, הוא בניסיון, הוא במרירות.

לפעמים הדאון הזה, המרירות הזאת, היא שעה, לפעמים היא יום, לפעמים היא חודש, לפעמים היא שנה. ויש גם רגעים שבן אדם הוא ברצוא. אז צריך ללמוד לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל התקופות של החיים שלך, בתקופות שאתה מצליח ויש לך טוב, ובתקופות שאתה לא להיבהל מהשוב. הרצוא והשוב שניהם עבודת השם.

זה עבודת השם. עבודת השם היא לא כמו שאתה חושב בראש, כמו שהקדוש ברוך הוא ציווה, והקדוש ברוך הוא הוא זה שמביא לאדם גם את השוב, את התקופות האלה שאתה צריך ללכת קצת אחורה. וזה ככה גם בעמידת המידות.

הגמרא מספרת שרבי עקיבא, הגמרא אומרת שפעם אחת היה בספינה, ונשתברה הספינה, וכולם טבעו, והוא ניצל. ושאלו אותו רבינו, איך ניצלת? הוא אמר: כל גל גדול שראיתי, כולם ניסו לקפוץ, לעבור את הגל, אבל הגל היה גדול מדי. הטביע אותם.

אבל אני שראיתי גל גדול, במקום להרים את הראש ולקפוץ, אני הורדתי את הראש. ואז הגל עבר מעליי ואיכשהו הצלחתי לקום. וככה עברו כל הגלים עד שהצלחתי לקום. מה לימד אותנו רבי עקיבא?

חוץ מהקורס שחייה מאוד טוב, שאגב, טוב, זה אמיתי. אם אדם היה פעם בים בגלים גדולים, הוא יודע שזה אמיתי, כן? וזה נכון. דרך אגב, גם במערבולת זה ככה.

אם אדם נכנס במערבולת, חס וחלילה, אדם נקלע למערבולת ומנסה עכשיו להילחם ולצאת מהמערבולת, תשעים אחוז שהוא טובע. הוא צריך רגע להגיע לאיזה מצב שהוא קצת נסחף פנימה, ושם מוצא איזו נקודה שאפשר להשתחל החוצה. זה, מוריי ורבותיי, שלא נדע, הלוואי. אבל זה ללמד אותנו: עבודת רבי עקיבא הייתה עבודה שרואה גם את ה״ושוב״, גם את הצמצום, את הקושי, גם היא יש בה אלוקות, זה חלק מעבודת השם.

לכן הגמרא מספרת על רבי עקיבא שהיה פעם אחת, שהיה רבי עקיבא אחרי חורבן בית המקדש השני, אנחנו מדברים אלפיים שנה כמעט, רבי עקיבא היה הולך בירושלים עם החברים שלו, רבי יהושע וחברים שלו, וראו פתאום שועל יוצא מבית קודש הקודשים. זאת אומרת, לא רק שבית המקדש חרוב, בית המקדש, מה זה היה? פנינת כל העולם, חרוב. והוא רואה את זה גם, שועלים יוצאים מבית קודש הקודשים, באזור שהיה קודש הקודשים, אדם רק דורך שמה, כתוב: והזר הקרב יומת.

לכן יש סוגיה הלכתית מאוד גדולה ומורכבת: האם מותר לעלות להר הבית. זאת אומרת, להגיע למקום שבו דורכים איפה שהקודש הקודשים, מי שדורך שם חייב מיתה. אלא מה יש אומרים, אנחנו יודעים לפי מפות, לפי ארכיאולוגיה, אנחנו יודעים איפה הגבול שמותר להיכנס ואיפה לא.

חלק גדול מהפוסקים הזהירו על זה מאוד, ככה גם אנחנו נוהגים. אנחנו לא עולים להר הבית, נוהגים כמו הפוסקים שהזהירו מאוד לא להגיע למקום שיש בו חשש כרת. ובכל מקרה לענייננו, הם רואים שועל יוצא מקודש הקודשים. קודש הקודשים זה רק הכהן הגדול פעם בשנה, ביום הכיפורים, בזמן תפילת נעילה היה יכול להיכנס.

ועכשיו שועלים ילכו בו, יוצאים ממנו שועלים. רבי יהושע ורבי אליעזר, כל החכמים, קרעו את הבגדים שלהם והתחילו לבכות. איך שועל יוצא מבית קודש הקודשים, מקום של …ורבי עקיבא היה צוחק.

אמרו לו, תגיד, מה אתה צוחק? אמר להם, ואתם למה אתם בוכים? אמרו לו, מה זה למה אנחנו בוכים? מקום שהיה קודש קודשים, שכתוב עליו הזר הקרב יומת, עכשיו שועלים ילכו בו ולא נבכה?

אמר להם, בגלל זה אני צוחק. למה? אתם רואים רק את עכשיו, אני רואה את ההשלכות. כתוב בנביא שיחרב בית המקדש, ושועלים ילכו בו, כתוב.

אבל כתוב גם נבואה אחר כך, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואין מחריד, שאני רואה את הנבואה של החורבן שהתקיימה, אני בטוח שגם הנבואה של הגאולה תתקיים. רבי עקיבא לא נבהל מהתקופה של ה״ושוב״, של החורבן, של הנפילה. לא קרה כלום. הנפילה היא חלק מהתהליך שאנחנו עוברים.

ואנחנו באים בחודש אלול, לקראת ראש השנה, לעשות תשובה, אנחנו צריכים לחנך את עצמנו להבין שאנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא בכל מצב. אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא בכל מצב. לא רק כשמסתדר איך שאני רוצה, לא רק שהולך לי, שהקדוש ברוך הוא מאיר לי פנים. גם כשיש הסתרת פנים, יודע, זה הקדוש ברוך הוא מסתיר לי פנים.

זה גם חלק מהתוכנית, זה חלק מהניסיון, זה חלק מהבנייה, זה חלק מה״רצוא ושוב״. הקדוש ברוך הוא מאוד מאוד רוצה שאנחנו נדע לעבוד אותו לא רק כשנוח לנו. כי באמת עיקר המדרגה של הבן אדם לא נמדדת בזמנים רגילים. לא נמדדת.

זה ככה בעבודה, וזה ככה בצבא, וזה ככה בזוגיות, וזה ככה בעבודת השם. אם בזוגיות אתה אדם מדהים, מדהים, מדהים, עד שיש איזו שעה קשה, יש איזו בעיה כלכלית, או יש איזה משהו עם הילדים, או יש איזה בעיה עם משהו רפואי, ואז אתה מתפרק לגמרי, זה אתה הבן אדם. זה אתה הבן אדם. זה שאתה הגבת בשעה הקשה ככה, שם אתה נמדד, לא בשעות שהכול הולך טוב.

אותו דבר בפרנסה, כן? אני מתעסק עם יזמים, בהשקעות, ואני רואה שני סוגי אנשים. לאט לאט העין מתחילה …ללמוד איך מסתכלים עליהם.

נראה אנשים מדהימים, מדהימים. אבל בשעה של קושי קצת צריך להצטמצם, לשנות תוכנית, קצת צריך זה, משהו לא הלך, מתפרקים, מתחילים לריב, מתחילים להיות לא נעימים, מתחילים לעשות כזה דבר, מתחילים לעשות כזה דבר. אתה רואה אנשים מסוג אחר, עוברים מה שעוברים, באה ירידה, בעלייה אנחנו ננצח. זה עוברים ירידות, עוברים ירידות, ירידה לצורך עלייה.

זה דבר גדול. אותו דבר בעבודת השם, אותו דבר בעבודת השם. המדרגה שלך נמדדת לא בשעות שהכול הולך. הצלחת לקום בחצות, הצלחת להגיד את התפילה כמו שצריך בכוונה, הצלחת ללמוד מה שאתה רוצה, הצלחת לעשות…

זה מדהים, אשריך. תיתן גז שמה כשיש לך תקופה של רצוא, מצוין, תלחץ על הדוושה. אבל העבודה הגדולה באמת זה כשיש לך הסתרת פנים, כשיש לך הסתרת פנים. לא הולך, אתה בתפילה, אתה נלחם על המילים, אח, קשה.

אתה רוצה לתת מעשר והתקופה קשה, ואתה בכל זאת נותן, ואתה מתגבר, ואתה מנסה, ואתה לא מצליח, ואתה …ככה אתה נמדד. בסוף אתה צריך להיות נאמן בשעות הקשות, שמה הנאמנות נבחנת, שמה הנאמנות נבחנת. אבל זה אומר שאתה לא תהיה במדרגה האידיאלית שלך, כן?

אתה לא תהיה במדרגה האידיאלית שלך. אז גם כשמר לך, וגם כשלא הלך לך, וגם שהתפילה שלך על הפנים, גם כשפספסת איזו מצווה, זה לא טוב. זה לא צריך לנרמל את זה, אבל צריך לדעת לא קרה כלום. תתחדש כנשר נעוריכי, תתחדש מיד להבין, זה חלק מהתהליך.

אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. לא כל העיתות שווים בעבודת השם. אנחנו עוברים ריקוד, רצוא ושוב, רצוא ושוב. דבר חשוב מאוד.

בן אדם עכשיו, אנשים היו בחופשות. זה אותו דבר, רוחניות בחופשה כשאתה בשגרה. יש כאלה שהחופשה גורמת להם התעלות רוחנית. אצל רוב האנשים זה הפוך.

חופש זה דבר מסוכן, יש בו הרבה סכנה. אם בחופש, הדבר הטבעי שיוצא מהאדם זה לא הרוחניות שלו, זה היצר הרע שלו. ולכן, כן, אדם אחרי חופשה כזאת שהיא ״ושוב״, הוא צריך לדעת, לא קרה כלום. אל תאבד עכשיו את המצפן, אל תאבד את הכיוון.

תחדש אותו מחדש, תתחיל לרוץ מחדש. גם אם לא תצליח לרוץ עכשיו על מאה קמ״ש ברגע, תתניע מחדש. עבודת השם היא ריקוד, רצוא ושוב, רצוא ושוב כל הזמן.

אנחנו צריכים לעשות תשובה על המחשבה שהקדוש ברוך הוא חושב עלינו כבני אדם. הרי בן אדם שבוגד בך, תלוי כמה חמורה הבגידה. אחד בגד בך, שקר איזה שקר קטן, בסדר, ביקש סליחה, תשמע, עברתי תקופה קשה, בסדר. אחד בגד בך בגידה יותר גדולה, זה כבר, אתה גם אם תמחל לו שהוא ביקש סליחה, עדיין חמוץ לך בלב כל פעם שאתה רואה אותו עשרים שנה קדימה.

ויש בגידה, בן אדם בגד בך, אתה לא יכול לסבול אותו ולא לראות אותו ולא לחשוב עליו כל החיים שלך, עד יום מותך. זה אצל בני אדם. אצל הקדוש ברוך הוא אין את הדבר הזה. אצל הקדוש ברוך הוא אין שום דבר שאתה יכול לעשות כדי להוציא אותו מהשלמות שלו. הגמרא אומרת, הזוהר אומר: לא שני ולא ישתני. הקדוש ברוך הוא לא שונה ולא משתנה, בשום …אין כעס, אין…

תמיד טוב, תמיד אור אלוקי, תמיד שמחה, תמיד. זה מוריי ורבותיי, שלמות. אגב, הרב קוק, שהיה לו יורטסייד לפני שלשום, היה לו יום השנה שלו, יום הפטירה שלו, הייתה לו תזה, אני אמרתי את זה פעם, אמרתי את זה לא מזמן באחד השיעורים, באחד מספרי אורות הוא כותב, שאחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, זה קצת עמוק מה שאני אומר, ואני, תסלחו לי מראש שאני אומר את זה בצורה קצת שטחית ומהירה, זה דורש הקדמות ודורש חשיבה פילוסופית ועומק, אבל אני אומר את זה במשפט, אז לכן זה קצת חוטא לעומק של זה, אבל אני בכל זאת אומר את זה. אומר הרב קוק, שאחת מהסיבות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, שהעולם הוא בעצם התפשטות של האור האלוקי.

העולם הוא מתפשט כל הזמן, תדעו, הוא כל הזמן מתרחב, כל הזמן מתפשט. ברגע שהקדוש ברוך הוא אמר ויהי אור, אז האור הזה התחיל להתפשט. דרך אגב, מבחינה מדעית, המפץ הגדול הזה שמדברים עליו, הוא לא סותר בכלל את התורה, הפוך, זה נקודה שבה האור האלוקי התחיל להתפשט מהר יותר. ובסופו של דבר נוצר עולם, אבל יש בו התפשטות כל הזמן של האור האלוקי, איזושהי התרחבות כל הזמן.

בכל מקרה, אומר הרב קוק: אחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, זה בעצם כי הקדוש ברוך הוא שלם, שלמות. אבל בשלמות יש חיסרון. מה החיסרון שיש בשלמות? ששלמות אין לה לאן להתקדם, נכון?

דבר שהוא שלם, אין לו לאן להתקדם יותר. תחשבו שהקדוש ברוך הוא הלביש את עצמו, כמו שכותב בעל התניא, הלביש את עצמו בתוך עולם שהוא כל הזמן מתפתח, כל הזמן משלים את עצמו. וככה האור האלוקי, שהוא כולו שלמות, יש בו גם איזו בחינה של התפשטות, יש בו גם בחינה של התקדמות. מקווה שהבנתם מה שאמרתי עכשיו.

בכל מקרה, אז בעצם אנחנו צריכים לדעת, הקדוש ברוך הוא, המחשבה שלו היא לא כמו המחשבה שלנו. כמו שאומר הנביא, לא מחשבותיי מחשבותיכם. זה לא אותה מחשבה. אתה בוגד, אבל הקדוש ברוך הוא באמת, באמת, באמת רואה בעומק הנשמה שלך שהבגידה הזאת היא חיצונית, אין בגידה במהות.

ולכן מה? אתה יכול למחוק את זה לגמרי. אדם שעשה תשובה, אדם שבאמת התחרט מעומק הלב על מעשהו, עכשיו מנסה בכל כוחו והולך בדרך של תיקון, הקדוש ברוך הוא ממש רואה בו כבריאה חדשה כפשוטו. הוא לא זוכר לו את העוון הזה, לא זוכר, כי הקדוש ברוך הוא ״שוכח משהו״.

הכוונה מבחינת המדרגה הרוחנית שלו, זה לא נזכר שהוא חטא יותר. זאת אומרת, זה נקרא תשובה. תשובה זה כלי רוחני, מפתח רוחני אדיר שהקדוש ברוך הוא הוריד משורש כל הבריאות של כל העולמות כולם, ממקום שנקרא כתר. מהקצה של הכתר העליון, כתר זה הספירה שממנה הכול התחיל להשתלשל, כל שאר הספירות וכל העולמות וכל המצוות.

מהשורש הכי הכי עליון, מנקודת הכתר, משם באה התשובה. בעצם, התשובה לא סתם נקראת תשובה, זה לשוב, לאן לשוב? לשוב לנקודת המקור שבו בסופו של דבר הכול טוב, רק אהבה, אריך אנפין.

זה, מוריי ורבותיי, היסוד של התשובה. היסוד של התשובה מתחיל מזה שצריך להאמין ביכולת לתקן, להאמין ביכולת שלי לעשות ריסטארט. וזה פלא גדול, מה באמת אפשר לעשות ריסטארט? כן, אפשר לעשות ריסטארט.

זה חלק מהעבודה הגדולה, היא להבין שאצל הקדוש ברוך הוא, המערכת שהוא ברא, יש בה יכולת ללחוץ כל רגע על כפתור ריסטארט, התחל מחדש. איזה פלא פלאים. מה, לא משנה מה עשיתי? לא משנה מה, לא משנה מה עשית, אם אתה מתכוון לזה בעומק הלב, יש כפתור פלאי, נצחי, שמחזיר אותך לנקודת השורש העליון, העליון, שבו הכול התחיל להשתלשל. והקדוש ברוך הוא כל כך טוב, הוא נתן את הכפתור הזה בידיים שלנו.

זה הרבה יותר מכפתור על פצצת אטום, זה מאפס את הזמן של הכול. הרי אתה חי עשרים שנה, חמישים שנה, מאה שנה. אתה מבין כמה השפעות אתה משפיע על כל כך הרבה מערכות, כמה בני אדם, נגעת בהם, השפעת עליהם, השפיעו עליך, כמה עולמות, כמה מצוות, כמה קלקולים, כמה פגמים, כמה גלגולים. כפתור התשובה הוא מאפס את הכול, זאת אומרת הוא מחזיר הכול, והכול מתחשב מחדש.

אתם יודעים כמה חישובים צריך כדי לעשות ריסטארט על בן אדם? אתם יודעים כמה חישובים צריך? אין סוף חישובים. כי אם אתה עכשיו פגמת במשהו, משמעות היא שהאור האלוקי עכשיו עובר דרך כלים של דין, ואומר: צריך עכשיו שאתה תעבור כזה דבר או אחר כדי לתקן אותך.

אבל אם אתה תעבור איזה צער, רגע, אז לאשתך יהיה צער, אז רגע צריך לחשב גם את זה, ורגע מה עם הילדים, ומה עם חמך וחמותך. ורגע בעבודה, אתה תפסיד יומיים, ואז הם ירוויחו שתי שקל פחות, גם את זה צריך לחשב. ואם ירוויחו שתי שקל פחות, הם בסוף יצטרכו לפטר מישהו. ואם הבן אדם הזה יפוטר, אז הבת שלו לא תלך למקום הנכון והיא תלך לבית ספר פחות טוב, וגם את זה צריך לחשב, בלי סוף חישובים.

פתאום אדם עושה תשובה, הוא לא צריך לעבור עכשיו את התיקון הרגיל שלו, הוא במערכת תיקון אחרת עכשיו, כן? אז תחשב הכול מחדש, תחשב הכול מחדש. וזה אפשר לעשות בכל רגע, מי יכול לחשב הכול מחדש? רק הקדוש ברוך הוא.

לכן התשובה היא חתירה מתחת כיסא הכבוד. מלאכים לא יודעים להתמודד עם תשובה, הכוכבים לא יכולים להתמודד עם תשובה, המזלות לא יכולים …יש בהם מערכת של חישובים, כשאתה נכנסת למסלול, אין יכולת עכשיו לשנות מסלול של כל מערכת המזלות בשביל אור בן שושן שעשה תשובה. כי המזל בסופו של דבר יש בו המון המון מערכות צריך לחשב מחדש.

אין שום יכולת לאף אחד לחשב את זה מחדש. לכן התשובה, דבר עליון שנוגע ישירות לקדוש ברוך הוא, בלי שום מערכת. לכן כתוב: שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעוונך. שובה ישראל, תשוב, תשובה, תלחץ על הכפתור הזה שנקרא תשובה, עד ה' אלוהיך כי כשלת בעוונך.

התשובה, אומרת הגמרא הגדולה, תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. למה? למה התשובה מגעת עד כיסא הכבוד והתפילין שלי לא? היא עוברת דרך מערכות אחרות, דרך סינונים?

בגלל שאין שום בריאה בכל העולמות שיודעת להתעסק עם החישובים החדשים של התשובה. אי אפשר, רק אלוקים. לכן התשובה היא מול הקדוש ברוך הוא ישירות. יש חתירה כמו צינור, שאדם עושה תשובה, הוא רגע בוקע את כל העולמות, את כל החישובים, את כל המזלות, הכול ועולה עד הקדוש ברוך הוא, עד כיסא הכבוד.

לכן, מוריי ורבותיי, תשובה זה דבר גדול. תשובה זה המהות, התפיסה הכי קרובה להבין את גודל האלוקות. ונתתי רק טעימה לחישובים האלה, נתתי דוגמאות לעשר חישובים כמעט טיפשיים, יש פה בלי סוף חישובים. והתשובה בסופו של דבר היא לא רמאות, זה לא כפתור טכני.

זאת אומרת, היא באה ללמד אותנו שהמהות שלנו זה הרצון העמוק הפנימי שלי. ואם הרצון העמוק הפנימי שלי באמת מבין שהחטא היה טעות, ובאמת לא רוצה לחטוא יותר, ובאמת מנסה לעזוב את החטא, אם המהות, הרצון הפנימי שלי, שזה המהות שלי, מתכוונן לנקודה הזאת, זה בוקע את הכול, זה מהות כל הבריאה, זה מהות הבחירה של האדם, ההבנה העמוקה הזאת. אז צריך להיות עמוק, לא שטחי. אם אדם סתם עושה תשובה, אומר, אשמנו בגדנו, יש אחד עושה, אשמנו בגדנו, בגדנו, אבל מה הוא עושה?

הוא דוחף את השק, דוחף, כמו אחד רוצה להכניס בזבל, עוד זבל, דוחף מה שיש, להכניס עוד. אנחנו, מכים על חטא כדי לעורר את הלב לתשובה. בסופו של דבר, זה הרבה יותר עמוק מהמכה הזאת על החזה, זה הרבה יותר עמוק מהדיבור בפה. צריך גם להגיד את זה בפה, ויתוודו על חטאתם, כתוב.

אבל השורש הוא הבנה שהתשובה היא ריסטארט אמיתי, היא מחברת אותי לשורש הכי עליון שלי, ואני מתחיל מחדש. אז צריך להאמין בזה. צריך להאמין בזה. זה לא עובד מספיק טוב אם אתה לא מאמין בזה.

אם אתה על חצי קלאץ', זה עובד על חצי קלאץ'. אתה צריך להאמין בגודל התשובה. אנחנו לא מספיק מאמינים בגודל התשובה, כי אם היינו מאמינים בגודל התשובה, ומבינים שתשובה היא גם בנקודה שבה אנחנו ב״ושוב״, ולא בדבקות, מתי אדם עושה תשובה? אחרי שהוא נפל, הוא ממורמר, הוא נפל, הוא נכשל, הוא עשה חטא, הוא נפל.

שם אני אעשה תשובה, שם אני מתחבר למקום הכי עליון. כן, זה לקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה זה אותו דבר. קצת מסוכן מה שאני אומר. אבל באמת אצל הקדוש ברוך הוא נקודת העומק היא הכי חשובה.

אתה יכול להגיע אליה בעלייה, אתה יכול להגיע אליה בירידה. ואנחנו צריכים להתחבר לזה. לעשות תשובה זה אומר להבין את גודל האלוקים, את גודל החסד שהוא עשה איתנו ביכולת לעשות תשובה, ואמונה שהתשובה פותחת לי באמת דף חדש. שאני יכול לתקן, שאני יכול להשתפר, שלא קרה כלום, לא טוב שחטאתי.

אני צריך לתקן את זה, אני צריך לעבור על זה משהו. אבל לא מתבהל מזה, כי אני בסופו של דבר, המהות זה להגיע לנקודת הדבקות בגדלות האלוקית, וזה אי אפשר לעבור בלי גם ליפול לפעמים.

המערכות בשמיים ובארץ, הם נבראו כרפלקציה אחת על השנייה. זאת אומרת, אם אתה רוצה לראות, או אתה רוצה לפעול בשמיים משהו, כמו שדיברנו, כל דבר בארץ מחובר לנקודה בשמיים, בעולמות העליונים. העולמות העליונים, כשאני אומר זה מילה גדולה. תחשבו על כפתורים, תחשבו על כפתורים, חוט.

אתם מכירים את המנורות האלה שלוחצים על החוט, או המאוורר הזה שלוחצים על החוט, והמאוורר מתחיל …אז זהו. בשמיים יש מערכות אדירות של שפע, ברזים, צינורות השפע זה נקרא. יש להם חוטים לעולם הזה.

החוטים האלה צריך ללחוץ עליהם כדי להפעיל משהו. ואני רוצה עכשיו לפתוח את השער של החסד בשמיים, שירד חסד לעולם, עין טובה לעולם, רחמים לעולם, חסד. מה ההבדל דרך אגב? יש בספירות, יש כתר, חוכמה ובינה, חסד, גבורה, תפארת, נכון?

נצח זה רגל ימין. אז יד ימין ורגל ימין הם באותו קו. זאת אומרת, מידת החסד ומידת הנצח זה אותו קו, מה ההבדל ביניהם?

מה ההבדל? אותו קו, זאת אומרת בהשתלשלות למעלה הם שניהם קשורים לחסד, במילה הגדולה שלה. כן, אותו קו. בעצם החסד, מידת החסד כמו שאנחנו קוראים לו, הוא חסד שיורד לעולם ולא מדקדק למי מגיע לו לקבל או לא מגיע לו לקבל.

נצח זה השוק הימנית. זה גם קשור לחסד, אבל זה חסד שמדקדק למי מגיע לו ולמי לא. חסד, זרוע ימין, זה חסד שאתה יכול לקבל גם אם לא כל כך מגיע לך. לא בהכרח מגיע לך.

אם מסתכל עכשיו לפי הדין לא מגיע לך, אבל לא מסתכלים לפי הדין, מסתכלים לפי החסד. תעביר, תן לו, חמוד הבחור, שחרר לו. איך מפעילים את זה? שיורידו לי חסד בלי שאני בהכרח ראוי, כי אם אני ראוי אני אקבל את החסד ממידת הנצח.

אני רוצה את זה ממידת החסד, אני יודע שאני לא ראוי. אל תפתחו לי את הספרים, עזבו את הספרים שלי סגורים, עזבו אותם. אז איך אני מקבל? הקדוש ברוך הוא ממש ברא את גוף האדם ואת כל המעשים שלנו ואת כל מה שקורה בעולם בדמות המפתחות האלה של הצינורות העליונים.

זאת אומרת, כדי למשוך בחוץ של החסד ולפתוח את הברז של החסד, שירד לי שפע וטוב בלי שידקדקו איתי, אני צריך למשוך בחוט של החסד. איך מושכים בו? עושים חסד בעולם הזה. מצוות החסד, צדקה, גמילות חסדים וכו', זה חוט, זה מפסק שפותח את הברז העליון שנקרא חסד.

זה נקרא מידה כנגד מידה. זה מחובר. לא סתם אתה עושה פה חסד גם עם מי שלא מגיע לו. העני הזה שדופק לך בדלת, אתה לא חייב לו כלום, אתה לא מכיר אותו, אתה לא צריך להאכיל אותו, להשקות אותו, מה אני נותן לו?

מה אני חייב לו? מי הוא בכלל? לא, לא. אני עושה את זה.

השם ציווה אותי, והמצווה הזאת והמידה הזאת פותחת לי גם כן קבלת שפע שהיא לא בהכרח מגיעה לי. זה, מוריי ורבותיי, דבר גדול.

וזה כתוב בספר תומר דבורה. מי כתב תומר דבורה? רבי משה קורדובירו.

רבי משה קורדוברו, הוא הנקרא הרמ״ק. הרמ״ק היה מגדולי המקובלים, הוא בדור של הארי הקדוש, כן? יותר גדול מהארי הקדוש, כאילו בגיל.

הארי הקדוש בחלק מהזמן למד אצלו. ורבי משה קורדוברו היה לו תפיסה בקבלה שונה, זו אסכולה שונה מאוד מהארי הקדוש, כן? ולא ניכנס לזה כרגע. אבל רבי משה קורדובירו כתב גם ספרי קבלה עמוקים מאוד מאוד מאוד, וגם כתב ספרים אדירים, אבל בלשון מאוד שווה לכל נפש.

ואחד הספרים שהוא שווה לכל נפש ממש, זה ספר שנקרא תומר דבורה. שם מוזר קצת, אה? תומר דבורה, זה לא על שם תומר שלנו, תומר אבר, אלא תומר דבורה זה על פסוק, כן? כתוב על הנביאה, איזה נביאה הייתה יושבת תחת התומר, תחת עץ התמר.

דבורה הייתה נביאה. והייתה נביאה אישה, תחשבו, והיא שפטה את ישראל.

היא הייתה גדול הדור, זה דבר מדהים. ואומרים שביהדות מזלזלים בנשים. חביבי, היו שבע נביאות, כן? חולדה נביאה, דבורה נביאה, אבל דבורה, למשל, הייתה ממש גדולת הדור.

למי היו הולכים למשפט? היו רבנים בכל הערים, אין דור שיש בו רב אחד, נכון? צדיק אחד. היו מלא רבנים, גדולי תורה, נביאים וכולי וכולי, ובסוף היה משהו קשה, למי באים?

לדבורה. למה? הכירו, היא הכי גדולה מבחינה רוחנית, היו הולכים לפסוק אליה את ההלכות, היא הייתה שופטת את ישראל. מוריי ורבותיי, דבורה הנביאה התיישבה תחת התומר, תחת התמר, כן?

ויש בזה עניינים וסודות, לא ניכנס לזה עכשיו, אבל העיקרון זה רוצה להגיד לך שהנבואה הגדולה הזאת היא נחלת כולם, גם אישה וגם בחוץ, תחת התומר, כן? לא באיזה מקום נסתר, באיזה בית מדרש, בחוץ. אדם יכול להגיע למדרגה, והיא יושבת בצורה פשוטה, מתנבאת ושופטת את ישראל. הוא קרא לספר שלו תומר דבורה, והוא מדבר שמה במילים מאוד שוות לכל נפש, באמת.

הוא מדבר להסביר את השלוש עשרה מידות, כן? אנחנו אומרים, שלוש עשרה מידות זה אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. בפסוק, יש כנגדם פסוק אחר, כתוב: מי אל כמוך, נושא עוון ועובר על פשע. לשארית נחלתו לא יחזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו וכו'.

יש פה גם כן. בסופו של דבר, בפסוק הזה גם כן יש שלוש עשרה מידות, יג מידות של רחמים. הוא מסביר אחד אחד.

על המידות כתוב: מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע, לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא. בזה נסיים את השיעור. מה זה כי חפץ חסד הוא? אומר הרב, אני קורא לכם מהלשון שלו.

זה דבר שכתוב גם ככה מצוטט פה בספר פרדס רימונים, בשער היכלות, שזה כבר ספר קבלה שכתב הרמק, בסוף פרק ה'. ובתומר דבורה זה כתוב בלשון הזאת: כבר פירשנו במקומו, שזה ספר פרדס רימונים, שיש היכל ידוע של מלאכים הממונים לקבל גמילות חסדים שאדם עושה בעולם הזה. יש היכל בשמיים מלאכים שכל חסד שבן אדם עושה בעולם הזה הם מקבלים אותו. וכאשר מידת הדין מקטרגת על ישראל, יש פתאום איזו גזירה, איזו מידת דין מקטרגת, מישהו עשה משהו, עם ישראל עשה משהו, מיד אותם המלאכים מראים החסד ההוא, רצים לקדוש ברוך הוא, אומרים תראה את החסד של פלוני ואלמוני וכ“ו…

והקדוש ברוך הוא מרחם על ישראל. למה? מפני שהוא חפץ בחסד. זה נקרא כי חפץ חסד הוא.

כיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ בחסד, הוא מחכה לקבל את החסדים שעשינו למטה כדי לעורר את החסדים למעלה. ולמה זה? כי הסברתי את זה. יש השתקפות בין המעשים שלנו להשפעה על העולמות למעלה.

לכן, כשאנחנו עושים חסד, המלאכים לא סתם באים. יכולים המלאכים לבוא ולהגיד, הנה פלוני ואלמוני ואלמוני עשו חסדים, אז מה? אבל גם עשו חטאים, אז יש פה מידת הדין. לא, אבל מידת הדין מה היא אומרת?

חטאת, מגיע לך ככה וככה. אבל מידת החסד אומרת, נכון, כמו שהסברתי קודם, זה לא נצח. חסד לא מגיע להם, אתה צודק, אבל בוא תראה רגע, הם משכו בכפתור של החסד ככה בראת את העולמות. בוא תראה את החסדים שהם עשו, עשו חסדים.

זאת אומרת, למי הם עשו חסדים? למי שלא מגיע לו, הם לא חייבים לו. לעני, לגר, ליתום, לאלמנה, לא מכירים אותם. אה, הם עשו חסדים, משכו בחוט בצינור של החסד, אתה חייב לעשות להם חסדים.

זאת אומרת, נכון, מידת הדין צודקת, לא מתווכחים איתה, אבל, מצטערים, יש עוקף מידת הדין. ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, משכו בחסד בצינור של החסד, הם עשו חסד למי שלא מגיע לו, אתה תעשה להם חסד. ואם היות שהם חייבים, אם הם גומלי חסד, זה לזה מרחם עליהם. כמו שהיה בזמן החורבן, שנאמר לגבריאל, בוא אל בינות לגלגל, כי שר הדין והגבורה, ונתן לו רשות לקבל כוחות הדין בינות לגלגל, מתחת לכרובים, מאש המזבח.

אני מדלג. ואף אם הם חייבים, ניצולו, והיה להם שארית, והטעם מפני מידה זו, כי חפץ חסד הוא. הקדוש ברוך הוא חפץ בחסד. רוצה במה שישראל גומלים חסד, אותו צד מזכיר להם.

היות שאינם כשרים בצד אחר, אז מה הם לא כשרים בצד אחר? הם עשו חסד, משכו במידה הזאת, בספירה הזאת שנקראת חסד. אז אם כן, אומר הרמ״ק: במידה זו ראוי לאדם להתנהג. אדם צריך להתנהג בחסד.

ואף אם ראה שאדם עושה לו רע ומכעיסו, אם יש בו צד טובה …שמטיב לאחרים, או מידה טובה שמתנהג כשורה, יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו. אתה עשית חטאים, אתה נפלת, אבל אם אתה עושה חסד למי שלא מגיע לו, מי שלא חייב לו, תראה, גם למי שמגיע לו וחייב לו תעשה חסד, אבל אפילו למי שלא מגיע ואתה לא חייב לו, אז זה הצד יהיה מספיק לבטל כעסו מעליו, ירצה לבו ויחפוץ חסד, ויאמר, די לי בטובה זו שיש לו. הקדוש ברוך הוא אומר, מספיק לי, אני רואה שהוא עשה את הטובה הזאת, אני חייב להתנהג איתו גם בחסד.

וכל שכן, זה אמרתי באנשים שלא מגיע להם, כל שכן שלא יכעס באשתו. אחד יש לו אישה, כמה צריך לעשות תשובה בין איש לאשתו. תפסיק להיות נודניק. אני אומר לכם, אני לא אומר את זה סתם, כמה אנשים, אני שומע בזוגות, בן אדם, אתה לא שם לב, אתה קשה, סתם, אתה נודניק, אתה מעיר הרבה, אתה מציק, אתה מתלונן, תפסיק עם זה, תפסיק עם זה.

לא נעים לחיות לידך, תפסיק עם זה. זה לא מוביל שום תועלת, שאתה מתלונן ושאתה לא מפרגן ושאתה כועס, ושאתה מביא רק היזק גם לאנשים סביבך וגם לעצמך. הקדוש ברוך הוא מתנהג איתך אותו דבר, אתה לא מבין מזה. מידת הדין גם תציק לך אם אתה מציק לאשתך, אם אתה מציק, זה רע.

צריכים להיות טובים. יבקש מה שצריך, לעשות מה שצריך, אבל לא להיות מציקים, לא להיות יקוב הדין את ההר, אני צודק, אני מגיע לי, אני צריך, לא. כמה שיותר לרקוד את הריקוד בין הדחיפה על האידיאליזם בזוגיות, במשימות של כל אחד, אבל גם למתק את האידיאלים שאנחנו שואפים אליהם עם הרבה הרבה חסד. כדי פירשו רבותינו זכרונם לברכה: דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא.

כמה אתה צריך להודות לאשתך, שמגדלת את בניך ומצילה אותך מן החטא. אם יודעים, אני עכשיו לבד בבית. לבד, יש פה שני ילדים איתי. אשתי טסה לאומן, פעם ראשונה בחיים.

אשתי עכשיו באומן, קבוצה של נשים עם איזה רבנית, טסו, התחזקות, אדרבא, מצוין. אתה מבין מה זה יום יומיים לבד? איי איי איי איי, כמה חסד, כמה חסד האישה עושה איתך, כמה חסד, כמה חסד, כמה חסד זה דבר טבעי. כן, אז זה מה שאומרת הגמרא: דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא.

כך יאמר על כל אדם: די לי בטובה פלונית שעשה לי. מספיק, אתה אומר, לא, אבל הוא לא נתן לי את זה, אדוני, תסתכל על מה שכן קיבלת. או שעושה עם פלוני, או מידה טובה פלונית שיש לו, ויהא חפץ חסד. תלמד מהקדוש ברוך הוא.

חפץ חסד הוא, אתה גם תהיה חפץ חסד, כל הזמן תחפש חסד. מה עשו איתי חסד ומה אני יכול לעשות חסד. וחסד הוא לא בכסף. לפעמים הוא בכסף, אבל זה לא הנקודה.

חסד זה להיות עם מחשבה טובה, מחשבה של להעניק, לאו דווקא למי שמגיע לו עכשיו, כמה שאפשר. במידה הנכונה, גם חסד צריך מידה נכונה, כן? יש אנשים יוצאים מהפרופורציה, ואז מה? חסד הוא לא אמיתי.

גם הוא יש לו כלי, גם הוא צריך פרופורציה, אבל בסוף עבודת השם גדולה להיות כמו הקדוש ברוך הוא, להבדיל, כן? דומים במידת של הקדוש ברוך הוא, חפץ חסד, להיות חפצי חסד. אה, שנזכה כולנו לשבוע טוב, בשורות טובות, ברכה והצלחה, בעזרת השם, כתיבה וחתימה טובה, ושלום, אמן ואמן. אמן.

שבוע טוב. תודה רבה. בשורות טובות.